שעטנז מלייה
- שלא כדרך הטבע
נאורה (www.neora.com)
גדר כפולה. גבול הצפון. רכב צבאי מתקרב ומודיע לנו
שאסור לעלות על שביל המערכת שביניהם. ושאסור לצלם. מגדל שמירה בצד אחד. מגדל שמירה
בצד שני. סולמות עבודת יד פשוטים הבנויים ממוטות עצי האורן שבסביבה, קשורים
בחבלים, מוטלים לצידי הגדר. אתמול תפשו פה שני מסתננים. הם הועברו למחנה מעצר
בקרבת מקום. משם יעברו לבית הכלא המוקף חומת בטון גבוהה, או שיוחזרו לצד השני של
הגדר. חלקם חיים במעין מחנה פליטים מאולתר.
שעת הערב. מוסיקה מזרחית נשמעת ממועדון PINO V, לא רחוק מהגדר. הבנות
עושות חזרה אחרונה לפני הופעת ריקודי הבטן המתוכננת לארוחת הערב המפוארת במועדון,
שיאכלס עוד שעות ספורות מאות אנשי צבא וממשלה מעונבים, ונשותיהם האלגנטיות. מהגבעה
עליה אנו עומדים, רואים את מי המפרץ בוהקים באור אחרון של השמש, הדייגים והמבריחים
מכינים את סירותיהם בנמל להפלגת לילה, ופנסים ראשונים נדלקים מעל ארבעת המגדלים
בחומה של העיר העתיקה.
מהפיניקים ועד פרנקו ועד היום
צפון אפריקה, בחוף הדרום מזרחי של פנינסולת טרס-פורקס (Tres Forcas Peninsula), למרגלות הר גורוגו (Gurugu), אשר במרוקו. שם, לא
רחוק מגיברלטר, שוכנת מלייה (Melilla),
עיר ספרדית בתוכה של מרוקו, אחות לסאוטה ולאי פרחיל. שמה הגוי בערבית
"מלילה", ופירושו מתיקות, אולי בגלל המון כוורות דבורים שנמצאו שם כאשר
הגיעו הבורחים מספרד, באמצע המילניום הקודם. שנים עשר קילומטר מרובע, מוקפת גדר
כפולה, ובה שלושה מעברי גבול. אפשר להגיע אליה בטיסה או במעבורת ממלגה שבספרד.
טיסות במטוסים קטנים יוצאות ממלגה כמה פעמים ביום, המעבורת המהירה יוצאת פעם אחת
ביום והנסיעה בה אורכת כ-4 שעות ואילו המעבורת האיטית להעברת מסע, היוצאת גם היא
פעם ביום, מגיעה לאחר 7 שעות, לא מומלץ.
במלייה אין תיירות רבה, מספר בתי מלון 3 כוכבים, מלון
ארבעת הכוכבים פרדור המסובסד על ידי הממשלה, ואחד חדש ומודרני ליד הנמל (Melilla Puerto Hotel) גם הוא בעל ארבעה
כוכבים; אולי בגלל קרבתה למלגה ולערי קיט מפתות יותר, אולי בגלל זהותה כעיר מחלוקת
צבאית, אך זוהי נקודת התחלה מצויינת, אם תרצו – העיר המערבית האחרונה, ביציאה
לטיול במרוקו. המעבר למרוקו במעבר הגבול הראשי אורך זמן ודורש ויזה, אך משם, כך
אומרים, הטיול משתנה לחלוטין, נוף מדברי אפריקאי ותרבות שבטי הברברים, פז,
קזבלנקה, מרקש ושאר ערי מרוקו האגדית.
מפרץ ובו נמל וכמה חופי רחצה, עיר עתיקה על הצוק, ועיר
חדשה אשר סביבותיה מודרניים ומרכזה מהמאה הקודמת. העיר העתיקה נבנתה מאז המאה
ה-15, על חורבות התיישבויות עתיקות. היו כאן הפיניקים, הרומאים, הוונדלים, הביזנטיים
והערבים. במוזיאון הנמצא על יד הכניסה למנהרות תעלות מערכת המים, אפשר לראות
ממצאים מהמקום מהזמנים ההם.
העיר העתיקה מוקפת חומה ומחולקת לארבעה פלחים ובכל אחד
מגדל, שלושה לכיוון הים ואחד לכיוון היבשה. ממגדל רוזריו נורה התותח "אל
קמיננטה" שקבע את גבולות העיר. דרך מנהרת ויקטוריה אפשר להגיע ליתר המגדלים
הפנימיים ומבנים צבאיים מהמאה התשע-עשרה, ומשם להמשיך במנהרת סן פדרו וסן חוזה
(המנהרות המובילות למאגרי המים) ודרך השער, ליציאות סודיות, שבילים פתלתלים, אל
המפרץ התחתון.
בעיר החדשה כ-900 מבני ארט-דקו של טובי האדריכלים
הספרדיים. המרכז האלגנטי – Plaza
de Espana- מוקף בבנין העיריה, הקאזינו הצבאי, בנק ספרד ומבנים מפוארים
ומקושטים נוספים. בהמשך הכיכר, פארק ארוך ורחב, שם מטיילים אנשי העיר לפנות ערב.
בימי הקיץ הלוהטים (מזג אויר חם ולח דומה לישראל), חופי הים מלאים, ובשעות הערב
מסתובב הנוער בטיילת ובמועדונים אשר צמודים לרציפי הנמל.
טעמים וריחות של חמש תרבויות
אוכלוסיית מלייה, 65 אלף איש, ארבע תרבויות – נוצרים,
מוסלמים, יהודים והודים, וגם קצת צוענים. הנוצרים הם הרוב, כ-55%, הגיעו לפה מספרד
(Spaniards) במאה ה-16. המוסלמים,
כ-40%, רובם ממוצא השבט הברברי, מאז המאה ה-7. היהודים התיישבו כאן במאה ה-19,
וההודים הינם קהילה קטנה וחדשה יחסית.
השפה הרשמית היא ספרדית, כך בכל העיתונים (ארבעה
במספר), בטלויזיה, ספרי הלימוד ושלטי הרחובות. רק על שפת הים וברחובות השכונות
המוסלמיות תוכלו לשמוע את הערבית בניב הברברי. השעטנז התרבותי ניכר בעיקר בשוק,
במסעדות ובמקומות התפילה.
מלייה מתיימרת להיות אזור סחר חופשי, אך לא ראיתי שם
חנויות נוסח הונג-קונג או סינגפור. יש חנויות עם מוצרים ספרדיים, ולמרות שהן זולות
יותר מבספרד, עדיין ערכו של היורו גבוה והמחירים אינם מפתים במיוחד. התושבים
מתגאים שהעיר מלאה מכוניות מרצדס-בנץ הפטורות ממס, אך בכל מקרה, זה די נעים שהמקום
איננו ממוסחר ומלא קניונים, כמו ערים אמריקניות ואירופאיות. ברחוב השוק יש כמה
בזארים, עם מוצרים מרוקאיים – נרגילות, ג'לביות, נעלי עור אופייניות וקומקומי תה.
המסעדות הן אטראקציה בפירוש. זמני הארוחות, ממש
כמו בספרד - שתיים בצהריים, לפני הסייסטה שכולם מקיימים אותה, ובעשר בלילה, כשיורד
החום. ממסעדות הפועלים ועד למסעדות הפאר של עשירי העיר, מבחר מקומי של דגים,
סרטנים וצדפות, לצד בשר בקר וחזיר מספרד וכבש ממרוקו, אלה הם חומרי הגלם. משם, כיד
הדמיון והמורשת, מסעדות בסגנון ספרדי המגישות טפאס עם מוסיקת פלמנקו ברקע, מסעדות
קוסקוס מרוקאי, אוכל כשר יהודי ומטעמי הודו, כולן בטיב התיבול. מאכל מקומי, דומה
לבורקס "Pincho Melillense" מוגש עם תה מנטה. יינות שולחניים ספרדיים
נפתחים אחד אחר השני, ולמי שזה לא מספיק, אפשר להצטייד בפינת הרחוב בחשיש מרוקאי
ישר מהמקורות. גם היין, גם החשיש, משובחים וזולים.
אחד אלוהינו
אם תטיילו במה שנקרא "משולש הזהב", צומת
רחובות ראשיים בשכונת גיבורי ספרד, תמצאו בסמיכות כנסיה, מסגד, בית כנסת ומקדש
הודי קטן. וביניהם – בית קפה מרוקאי גזעי.
כנסיית הלב הבודד, מבנה צהבהב נאו-רומנטי, אשר נבנה על
ידי פרננדו סטרחן, הבישופ של מלגה. בכנסיה ניתן להבחין בפסל יוצא דופן של הבתולה
השחורה. במיתולוגיה המצרית, האלה איסיס, אשתו המאגית של אוסיריס, שבנם הורוס נטל
לעצמו את השלטון על מצרים המאוחדת, נקראה הבתולה השחורה, והיא מופיעה באופן תמוה
בקתדרלות שונות בדרום צרפת ואף סביב פאריס, בחבל אנדלוסיה (Andalusía) אשר בדרום ספרד
ובכנסיות מעטות נוספות בעולם. בספרות מזכירים את הבתולה השחורה כבעלת תכונות ריפוי
מופלגות, אף מזהים אותה לעיתים עם מריה ממגדלנה וקישורים לימי הביניים, כמו למשל
סיינט ברנרד מדיז'ון, שינק שלוש טיפות חלב משדיה והוביל את מסדר הטמפלרים
במסעותיהם. הצוענים מאמינים שזו הקדושה שרה, אשר ליוותה את מריה ואחותה כאשר ברחו
לאחר שישו נצלב. הצוענים, שחלחלו לאט לאט מאנדלוסיה למלייה, נוהגים לכנות את
הבתולה השחורה בשם "היונה הצחורה" (La Blanca Paloma), על שם טכס סודי המשוייך אליה.
מול הכנסיה נמצא המסגד המרכזי, האקזוטי מבין עשרות
המסגדים המפוזרים בעיר, שנבנה על ידי הארכיטקט אנריקו נייטו בשנת 1945 ולידו המרכז
ההינדי. המוסלמים הם ה"קאסטה הנמוכה" במקום הזה. יש נישואי תערובת, מספר
חסאן אורקוש, אך בעיקר עם נשים מספרד, ולאו דווקא מבנות העיר, המתנשאות עלינו.
ובכל מקרה, הוא צוחק, כולם נקברים לבסוף בבית הקברות הנפרד, לנוצרים, למוסלמים,
ליהודים, ואת ההודים שורפים.
מעבר לסימטה שבצד הכנסיה, בית הכנסת "אור
זורח", שלוש קומות בבנין פינתי אפור, שנבנה על ידי אותו הארכיטקט, בסגנון
"נאו-ערביסטי", עוד בשנת 1924. זהו אחד מעשרת בתי הכנסת שבעיר, אשר
שימשו במשך יותר ממאה שנים את הקהילה היהודית, שמנתה כארבעת אלפים נפש, וחייתה
בשלום עם כל הקהילות והדתות, אפילו בימים קשים כאשר יהודי ספרד סבלו תחת שלטון
פרנקו, וכאשר יהודי מרוקו הוברחו לישראל דרך הנמל של מלייה ובעזרת הקהילה היהודית
שלה. היהודים הגיעו לכאן לראשונה ב-1492, כאשר גורשו מספרד, מנהיגם היה אז מדינה
סידון מאנדלוסיה, אשר הקים את הבנין היהודי הציבורי הראשון, וסביבו מספר בקתות
למשפחות היהודים. בבית הקברות היהודי אפשר למצוא קברים מ-1565 ועד היום. ב-1889,
כאשר פרצו במרוקו מהומות אנטישמיות, התרחבה הקהילה ביהודי מרוקו, ומצאה שם מחסה
בטוח.
"היהודים חייבים לפרנקו תודה גדולה", אומר
ליאון בניימין שהיה שנים רבות האחראי על התרבות היהודית במלייה, "היטלר
התכוון לחלוף מאלכסנדריה לאורך כל החוף הצפוני של אפריקה ולהכחיד את היהודים משם,
אבל פרנקו התנגד בתוקף. זהו אחד מהאבסורדים הגדולים של ההיסטוריה, שמנהיג פשיסטי
כמו פרנקו, הציל נפשות של היהודים".
"אלא שכעת הקהילה הצטמצמה, מארבעת אלפים יהודים
ברוב הזמנים, הקהילה מונה היום רק כ-1000 איש", מספר אליאס בן-דהאן מזכיר
הקהילה. "חלק מהמשפחות עזבו כשקמה מדינת ישראל. הצעירים שמחפשים ללמוד
באוניברסיטה ולהתקדם חוזרים למלגה, ובשלוש השנים האחרונות, מאז האינתיפאדה
האחרונה, נאלצו לראשונה היהודים שבעיר אשר חיו תמיד בבטחון מלא, להוריד את הראש.
כבר היו שם שלוש הפגנות של המוסלמים הרדיקליים, ואיומים אישיים. ארבעה בתי כנסת
נסגרו, ומוסדות הקהילה צומצמו לכדי בית ספר אחד, 3 קצבים, 6 מסעדות כשרות, מלון
לארועים, ישיבת כולל, חברה קדישא ורב אחד".
הכל פוליטיקה
מכוניות הצבא, המשטרה והמשמר האזרחי מסתובבות בכל מקום,
כל הזמן. לא רק שמבחינה היסטורית זו עיר של צבא, בסיס חיל הים ורגלים של ספרד, אלא
הם גם משלמי המשכורות העיקריים, שכן מלבד מקורות הכנסה מדיג והברחות, נאלצת מלייה
להיעזר במענקים מספרד ומהשוק האירופי.
מרוקו טוענת לריבונות מלייה, כמו גם על סאוטה ועל האי פרחיל,
שמשמעות שמו בספרדית פטרוזיליה, אך בערבית הוא קרוי "לילה". ספרד, לעומת
זאת, שולטת באי, שמרוחק כ-200 מטר מהחוף המרוקאי, מאז 1688, ובמלייה וסאוטה אף
יותר. מלייה היתה עיר חזית חשובה במלכות פז, כאשר נכבשה על ידי ספרד ב- 1497. היא
אינה מוותרת על ריבונותה ושליטתה שם. ביולי 2002 היה עימות באי פרחיל, אשר הגיע
לסיומו בהסכם דרך מתווך אמריקאי. באופן כללי, העימות דיפלומטי ושקט ורק לעיתים
רחוקות מתלקחת אלימות המשקפת את המרירות שמתחת לפני השטח. בספטמבר 1999 הגיש ראש
הממשלה המרוקאי אבדרמן יוסופי שאילתא לאו"ם בדרישה לדון בהחזר מלייה וסאוטה
למרוקאים. המפלגה השלטת במלייה היא ה-PP (Peoples Party), מפלגה ימנית של
דמוקרטיה מאוד צעירה. הם אינם מעלים בדעתם בכלל לדון באפשרות של החזרת הקולוניות
האלה למרוקו.
בשנים האחרונות מתרכזת מלייה בנסיונות שכנוע של אונסקו ומוסדות
בינלאומיים אחרים, שיכירו בהם כאתר מורשת לאומי, ספרדי כמובן. זו תהיה לדעתם,
גושפנקא משמעותית להמשך קיומה של מלייה בריבונות ספרדית וללא עוררין. במסגרת
הפעילויות הללו, התקיים ביולי 2004, פסטיבל חמשת התרבויות של מלייה. תצוגה מקפת של
אמנויות ואומניות, מחפצי יודאיקה ועד לפסלי גנש ונטראג', ממיצב אמנות איסלאמית ועד
לעבודות וידאו של תלמידים. 5 ימים של הופעות מוסיקליות על הבמה המרכזית שבנמל,
ממקסים קרוצ'י – יהודי מרוקאי, דרך רפאל אמרגו, אשף הפלמנקו, ועד לאל-הביצ'ואלה (El Habichuela) – זמר
צועני ידוע מדרום ספרד. המסעדות פתחו את שעריהן בארוחות מיוחדות, הקזינו חילק
קופונים.
אנחנו, הגענו לכאן במסגרת קולוקוויום מדעי שארגן מוחמד-עזיז
צ'פצ'עוני, בחסות מגאזין לאונרדו וגופי תרבות אחרים. נושא הכנס – מדע, אמנות
ורוחניות. שעטנז בפני עצמו, אשר משתתפיו ניסו, ורק לפעמים בהצלחה, לנסח את נקודת
מבטם על הנושא. האם היה כאן ניסיון להרחיב את גבולות המדע? או לדחוק אותו לפינות
לא לו? ההרצאות המדעיות יותר חשפו בעיקר עד כמה איננו יודעים, עד כמה קטן אחוז
השאלות שהמדע מסוגל לענות עליהן. חלקן של ההרצאות חשפו את העובדה שהתאוריות
ה"רוחניות" אשר בנמצא, אינן נותנות תשובות גם הן. אלא שעצם המפגש עם
אנשי דעת מתחומים רבים וארצות שונות, ועצם הניסיון לעסוק בשאלות האלה, בליווי מעט
יצירות אמנות בינתחומיות, היה בו מעין מתן השראה.
אלא שההשראה חלפה לפעמים, כאשר הרגשנו שאנו ככלי להתפאר בו,
ולהשיג את האישור המיוחל. נקודת השיא היתה ארוחת הגאלה של הכנס, ושל הפסטיבל כולו,
בה הצטרפנו לארוחת פאר במועדון פינו-וי, למאות אנשי צבא וממשלה. מנות ראשונות
מטעמים מרוקאים לצלילי מוזיקה מזרחית של תזמורת עוד וכלי מיתר אחרים והופעה מרהיבה
של ריקודי בטן, ברבקיו לצלילי פלמנקו, יין וטקילה כאשר נערות צעירות רוקדות ריקודי
חשפנות. עושר ושחיתות וכוחניות, ושתלטנות תרבותית, אשליה של שמחה מול אמת של
מציאות מצערת יותר.
מחנה פליטים של משרד ההגירה, על יד
הגבול
האתר הרשמי
של מלייה (רוב האתרים על/של מלייה הם בספרדית)
אתר פסטיבל 5
התרבויות
http://www.melillafestival.org
אתר הכנס –
מדע, אמנות, רוחניות
http://www.olats.org/fcm/colloques/melillacolloque2004/mono_index.html
גלריית תמונות
http://neora.sweethome.co.il/photos/melilla2004/
הרצאה שלי
בכנס, אודות MEDEAEX
http://neora.com/talks/melilla_medeaex.html